ויסות חושי הינו תהליך של עיבוד מידע הכולל את כל מערכות החוש.

יכולת תקינה של ויסות חושי עוזרת לארגן את אופי התגובה לגירויים חושיים באופן מתון, מדורג ומסתגל ולהימנע מהתנהגויות קיצוניות . ליקוי ביכולת הויסות החושי יכול להשפיע על ההתפתחות הרגשית, חברתית, תפיסתית וסנסומוטורית של הילד .

ילדים עם קשיים ביכולת הויסות החושי מתוארים כילדים המתקשים להתרגל לפעילויות יום יום פשוטות כמו אכילה ושינה. הם מתקשים להרגיע את עצמם, נתונים למצבי רוח משתנים וכן נמצאים בחוסר שקט גופני. ילדים אלה מתוארים גם כחרדים, פוחדים מנטישה וכן בעלי דימוי עצמי נמוך.
הקושי בויסות החושי עשוי לכלול מערכות חוש שונות. ישנם מצבים של רגישות יתר חושית וכן מצבים של תת רגישות חושית בנפרד או בו זמנית.

במצב של רגישות יתר של מערכות החוש השונות (Sensory Defensiveness) נראה כי ילדים הסובלים ממצב זה נוטים להגיב בצורה שלילית לגירויים חושיים שונים, גירויים שבדרך כלל נחשבים כלא מזיקים.
במצב של תת רגישות של מערכות החוש השונות (Sensory Dormacy) נראה כי ילדים הסובלים ממצב זה נוטים להגיב באופן קל או לא להגיב כלל לגירויים חושיים שונים, גירויים שבדרך כלל נחשבים כלא נעימים או כמזיקים.

הרבה פעמים מתלווה לקושי בויסות החושי גם קושי בויסות רגשי. הילד יוצא  במהירות ("פתיל קצר") ממצב של למידה ושלווה למצב רגשי לא מווסת (עצבנות, בכי, כעס, אי שקט). הוא מוצף במהירות מגירויים בסביבתו ונוטה להימנעות (התבודדות, התכנסות פנימה) או, מצד שני, "יוצא למלחמה" (מרביץ, צועק, כועס, "נלחם" בסביבתו). בדרך כלל, אותם ילדים יוצאים מהר ממצב רגוע ובנוסף, לוקח להם זמן רב לחזור לתוך מצב הרגיעה. כלומר, הם מתקשים להרגיע את עצמם וחסרים באסטרטגיות שיאפשרו להם ויסות מחדש.

בטיפול, אנו מחפשים את הגורמים המרגיעים והמווסתים את הילד ומלמדים את הילד והוריו מה עוזר. בנוסף, אנו עובדים על מתן אסטרטגיות למודעות (מתי זה קורה לי ולמה) ואסטרטגיות להרגעות במצבי יציאה מויסות. לעיתים נדרש גם מהסביבה לעשות שינויים והתאמות שיקלו על הילד בסביבתו הטבעית.

הטיפול מתחיל בדרך כלל באופן פרטני. לעיתים קרובות, לאחר שהילד מסוגל לווסת את עצמו בטיפול אישי, אנו עולים מדרגה ומצרפים אותו לקבוצה קטנה של ילדים, בתוכה יתרגל וישפר את מה שלמד קודם. הקבוצות מודרכות ע"י מטפל רגשי ומרפאה בעיסוק (ראה מידע על קבוצות).